אלימות כלכלית

וועדת השרים אישרה לחקיקה הצעת חוק שעניינה תיקון החוק למניעת אלימות, תשל"א-1991, כך שיכלול התייחסות ספציפית וסעדים ייעודים לאלימות כלכלית. במאמר שכאן נבהיר מהי אלימות כלכלית, מהו המצב המשפטי הנוכחי ומה השינוי שצפוי בתחום במידה ותאושר הצעת החוק בכנסת.

 

אלימות כלכלית – היקף התופעה

כ- 4% מהפניות לויצו בעניין אלימות במשפחה מתייחסות להתעמרות כלכלית או שלילת זכויות כלכליות. נשים רבות מדווחות כי בעליהם מצרים את צעדיהם כלכלית – שולטים בהכנסותיהן והוצאותיהן, מקצים להם "דמי כיס", חוסמים בעדן גישה לכספים, פוגעים ביכולתן להשתכר באופן עצמאי ואף מעלימים נכסים משותפים. כל אלו עומדים כמובן במובהק כנגד "חזקת השיתוף" הקבועה בחוק יחסי ממון, ומניחה איזון משאבים בין בני הזוג. הנחת היסוד היא כי היקף התופעה אף רחב יותר, אלא שהעדר המודעות לתופעה והעובדה שהיא לרוב מלווה בסוגי אלימות נוספים, הופכים אותה לטענה צידית ביחס ליתר הטענות בנוגע לאלימות.

 

אלימות כלכלית- הגדרה

אלימות כלכלית עשויה להתרחש בין בני זוג, בין הורה לילד, ובין ילד להורה (על פי רוב הורה מבוגר), אך התופעה רווחת בעיקר בין בני זוג. אלימות כלכלית עשויה להתקיים לצד אלימות פיזית, מינית או אחרת, אך עשויה גם לעמוד כתופעה בפני עצמה.

המופעים של התופעה מגוונים ביותר וניתן לחלקם לשלוש קטגוריות:

  1. הגבלות לגבי צבירת משאבים – כלל ההתנהגויות המונעות מבן / בת הזוג מלהתפרנס.
  2. הגבלות על השימוש במשאבים קיימים ומניעת מידע – הגבלת השימוש של בן / בת הזוג בכסף, שקים, כרטיסי אשראי או כל אמצעי תשלום אחר, ומניעת מידע אודות המצב הפיננסי.
  3. ניצול לרעה של משאבים – גנבת כספים ונכסים משפחתיים, הימורים בכספי המשפחה וכדומה.

 

הצעת החוק לתיקון החוק למניעת אלימות במשפחה בחרה בהגדרה הבאה:

 

התנהגות סדרתית ונמשכת של בן זוג או בן משפחה (בחוק זה – הפוגע), המהווה כפייה, הטעייה או שליטה שאינה סבירה בבן זוגו או בבן משפחתו (בחוק זה – הנפגע), והמתבטאת באחת מאלה:

 

(1)        מניעת משאבים כלכליים על ידי בן הזוג הפוגע, מהנפגע או מילדיו, הדרושים להם לצורך הוצאות מחייה סבירות בהתאם לנסיבות חייהם, או איום במניעת משאבים כאמור, כאשר קיימת תלות כלכלית מוחלטת או כמעט מוחלטת של הנפגע בבן הזוג הפוגע;

 

(2)        מניעת משאבים כלכליים על ידי בן המשפחה הפוגע, מהנפגע או מילדיו, השייכים להם מכוח דין והדרושים להם לצורך הוצאות מחייה סבירות בהתאם לנסיבות חייהם, או איום במניעת משאבים כאמור, כאשר קיימת תלות כלכלית מוחלטת או כמעט מוחלטת של הנפגע בבן המשפחה הפוגע;

 

(3)        מניעה מכוונת של אוטונומיה כלכלית מהנפגע, לרבות מניעת השתתפות בשוק העבודה, הדרה מהחלטות כלכליות משמעותיות הנוגעות למשאבים משותפים של הפוגע והנפגע, מניעת שליטה על משאבים כלכליים, ובכלל זה נכסים, שהנפגע זכאי להם על פי דין, ומניעת מידע על קיומם ועל מצבם של משאבים אלה או הסתרתו;

 

(4)        מניעה מכוונת של תשלומי דמי מזונות ילדים או הוצאות נלוות חריגות שנפסקו בפסק דין קבוע או זמני, למרות שידו של הפוגע משגת את תשלומם;

 

(5)        לקיחה ללא רשות של חפצים אישיים והשמדתם כדי להשיג ציות או שיתוף פעולה כלכלי;

כפי שניתן לראות ההגדרה בהצעת החוק מבוססת על שלושת הקטגוריות אשר ממנינו לעיל, תוך שהיא מוסיפה להן נסיבות קונקרטיות ומעמידה דרישה נוספת בדבר התמשכות האלימות הכלכלית- "התנהגות סדרתית מתמשכת". כמו כן, ההגדרה בהצעת החוק מכלילה גם סיטואציה של איום במניעת משאבים כאלימות כלכלית.

 

אלימות כלכלית – המצב המשפטי הנוכחי

תופעת האלימות הכלכלית אינה תופעה חדשה ואולם ההתייחסות האקדמית והמשפטית כלפיה נמצאת בחיתוליה. כבר בשנת 2009 עלתה הצעת חוק למניעת אלימות כלכלית בין בני זוג על ידי חברת הכנסת אורית זוארץ. ההצעה ביקשה להגן על נשים הסובלות מאלימות כלכלית אך לא התקבלה. בשנת 2015 הועלתה הצעת חוק דומה על ידי זהבה גלאון וגם היא נדחתה, ובשנת 2018 החלה חברת הכנסת גילה גמליאל לקדם הצעת חוק לתיקון החוק למניעת אלימות כך שיכלול גם התייחסות לאלימות כלכלית.

הצעת חוק זו עברה מספר גלגולים והיא ההצעה אשר אושרה בחודש יולי האחרון על ידי ועדת השרים לחקיקה. כעת ההצעה ממתניה לאישור הכנסת.

למעשה, עד כה לא הייתה מסגרת משפטית ייחודית לטיפול בסוגית האלימות הכלכלית, ויש להניח כי זו הסיבה בשלה נמנעו עד כה בתי המשפט מטיפול נקודתי בתופעה. כך, מרבית הטענות בדבר אלימות כלכלית עלו רק בדרך אגב כטענות צדדיות, ובעיקר במסגרת הליכים שאינם פלילים. גם כאשר הועלו הטענות במסגרת הליכים פלילים שהתקיימו בבית המשפט לא ניתן סעד ספציפי לעניין האלימות הכלכלית, ותופעה זו טופלה יחד עם סוגי אלימות אחרים שהתרחשו באותן הנסיבות באמצעות עבירות האלימות הקבועות בחוק העונשין.   אישור התיקון לחוק למניעת אלימות, עתיד לשנות מצב משפטי זה.

 

אלימות כלכלית – תיקון החוק למניעת אלימות

נכון לעת זו, החוק למניעת אלימות אינו מגדיר מהי אלימות כלכלית, או אחרת. ואולם, הצעת התיקון לחוק מכלילה בסעיף ההגדרות של החוק את הגדרת האלימות הכלכלית אשר הובאה לעיל. כפי שראינו, הגדרה זו, דורשת כי ההתנהגות תהיה סדרתית וממושכת, ומפרטת מספר נסיבות אשר יעלו כדי אלימות כלכלית על פי החוק.

נוסף על הגדרת האלימות הכלכלית, על פי הצעת החוק תוגדר אלימות כלכלית כעבירה פלילית שדינה עד שלוש שנות מאסר, כמו כן כעוולה נזיקית המזכה את הנפגע בפיצויים:

3.        הפועל באלימות כלכלית כלפי בן זוגו או בן משפחתו-דינו מאסר שלוש שנים.

4.(א)        אלימות כלכלית היא עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש][1] יחולו עליה בכפוף להוראות חוק זה.

(ב)        בית המשפט רשאי לפסוק בשל אלימות כלכלית פיצוי שלא יעלה על 120,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; סכום זה יעודכן ב-1 בינואר של כל שנה (בסעיף זה – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי והודעה על הסכום המעודכן תפורסם ברשומות; 

 

אם כן, הצעת החוק עתידה לשנות לחלוטין את המצב המשפטי הנוכחי – מעבר להגדרה ספציפית, החוק הופך את האלימות הכלכלית לעבירה פלילית ומאפשר גם תביעת פיצויים גם ללא הוכחת נזק במישור האזרחי. המשמעות היא כי המחוקק יוצר עבור בתי המשפט תבנית להתמודדות עם עבירות אלו ואנו עתידים לצפות בהתייחסות ונוכחות משמעותית של עבירות אלו בבתי המשפט. ההתמודדות עם התופעה הינה חשובה מאין כמוה, אך יש לקוות שלא תהפוך לכלי משחת במסגרת תביעות אסטרטגיות ונקמניות.

 

סיכום

ההצעה לתיקון החוק למניעת אלימות במשפחה עברה לאחרונה את אישור ועדת השרים ויתכן שבימים הקרובים (נכון לחודש יולי 2020) תאושר בכנסת ותכנס לתוקפה. קבלת התיקונים המוצעים תשנה את המצב המשפטי מקצה לקצה ותעניק לבתי המשפט את המסגרת המשפטית הנכונה להתמודדות עם התופעה. יש לצפות כי כניסתו של התיקון לתוקף תעלה את היקף התביעות האזרחיות וכן את ההליכים הפלילים בעבירות אלימות כלכלית, בתקווה שלא יעשה בתיקון שימוש לקוי ולא הגון.

לקבלת מידע נוסף והתייעצות יש להתייעץ עם עורך דין משפחה במקרה של תביעה אזרחית, ועם עורך דין פלילי במקרה של הליך פלילי.

 

אישה מכה

מאמרים באותו נושא