טוויטר (כיום X), פייסבוק ואינסטגרם הן רשתות חברתיות פופולאריות, שבהן אנשים מרשים לעצמם להתבטא בחופשיות. אבל מה קורה אם זה עובר את הגבול ואיך מגישים תביעת דיבה מסודרת? הנה כמה הצעות והמלצות מקצועיות.
מה מיוחד בתביעת דיבה אונליין?
בעידן הדיגיטלי, ההפצה המהירה של מידע באמצעות פלטפורמות מדיה חברתית כמו טוויטר/X, מגדילה למרבה הצער את הפוטנציאל לפגיעה במוניטין והופכת תביעות דיבה הנובעות מפוסטים מקוונים, לנפוצים יותר ויותר.
פלטפורמות כגון טוויטר (כיום X), פייסבוק ואינסטגרם, שבהן משותפות מחשבות ודעות בלחיצת כפתור, הפכו לקרקע פורייה להפצת הצהרות מכפישות, בכוונה או לא בכוונה. הקלות שבה פוסט יכול להגיע למאות, אלפים או אפילו מיליוני אנשים, מדגישה את ההשפעה המשמעותית שיכולה להיות לציוץ או להודעה בודדת על המוניטין של אדם.
הכירו את השדה המשפטי
המהות של לשון הרע – הצהרה שקרית שפורסמה הפוגעת שלא בצדק במוניטין של מישהו – נותרת ללא שינוי. עם זאת, הסביבה המקוונת מציגה אתגרים ספציפיים, לרבות אנונימיות המשתמשים, מהירות הפצת המידע והטווח הגלובלי של פלטפורמות המדיה החברתית. גורמים אלו מסבכים את זיהוי מקור לשון הרע ומחייבים פנייה לגורם מקצועי כדוגמת שמעון האן משרד עורכי דין ונוטריון לצורך איסוף מידע וייצוג.
התיעוד הוא החשוב ביותר!
הצעד הראשון כרוך בתיעוד מדוקדק של הפוסט הפוגע, כולל כל תשובה, ציוצים מחדש או שיתופים שעשויים להגביר את טווח ההגעה וההשפעה של הפוסט. תיעוד זה משמש עדות מכרעת לקיומה ולהפצתה של לשון הרע, המהווה את הבסיס לתביעה המשפטית.
האופי החולף של תוכן מקוון, עם מחיקה או שינוי של פוסטים במהירות, מדגיש את החשיבות של איסוף ראיות בזמן. עורך הדין מנחה את הצד הנפגע דרך המורכבויות של שימור ראיות דיגיטליות, ומתווה את המסגרת המשפטית השולטת והרלוונטית.
האם ניתן להוכיח את הנזק?
קביעת אופיו של לשון הרע של פוסט בטוויטר מחייבת להוכיח לא רק שהאמירה הייתה שקרית ומזיקה למוניטין של התובע, אלא גם שהיא פורסמה לצד שלישי. בהקשר של מדיה חברתית, "פרסום" מקבל משמעות רחבה יותר, הכוללת כל שיתוף, ציוץ מחדש או הערה פומבית המאפשרת את ההפצה הרחבה יותר של ההצהרה.
האתגר של הוכחת נזק מוגבר על ידי הטווח הגלובלי של הפלטפורמה, שבה ההשפעה של פוסט יכולה להתרחב הרבה מעבר למעגל החברתי המיידי כדי להשפיע על יחסים מקצועיים, יכולת העסקה ורווחה אישית בקנה מידה בינלאומי.
מה הייתה הכוונה של המפרסם?
יד להבחין בין הצהרות שנאמרות בזדון ממשי – ידיעה על היותן שקריות או התעלמות פזיזה מהאמת – לבין אלו שנאמרו ללא מודעות כזו. הבחנה זו רלוונטית במיוחד בסביבה מקוונת שבה השיתוף המהיר של מידע יכול להתרחש עם מעט השתקפות על אמיתות התוכן או הנזק הפוטנציאלי שלו.
